לרמן נ' הסתדרות העובדים החדשה בא"י ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצויים מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") המגיעים לו לטענתו, עקב הפרתה להסכם שנחתם בינם, וכן תביעתו כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") לקבלת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, שבאה לידי ביטוי בדברי הנתבע, שלטענתו, שודרו בכתבה בטלוויזיה.

בגין הפרת ההסכם התובע טוען, כי הינו זכאי לפיצוי בגין נזק ממוני (הנזק הכספי שנגרם לו עקב אי קיום החוג, והפגיעה במוניטין שלו), וכן לפיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת הנפש וההשפלה בשל אופן התנהלותה של הנתבעת בהפרת ההסכם).

הפיצוי המבוקש בגין הוצאת לשון הרע, הינו הפיצוי הסטטוטורי ללא צורך בהוכחת נזק.

המאורע שעורר את הפרשה נשוא התביעה

התובע מדריך קרב מגע והגנה עצמית, והפעיל חוג ללימוד הגנה עצמית לילדי שכונת הדר בחיפה, ובמועדים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת העמידה אולם ספורט בבניין שבבעלותה, לרשותו של התובע לקיום האימונים.

ביום 19.08.09 הגיע התובע לאימון ביחד עם ילדי החוג שמתאמנים אצלו. עם הגעת התובע לאולם הספורט גילה כי במקום מתקיים אימון כדורסל. מאמן הכדורסל הבהיר לתובע כי מדובר בשעות שבהן האולם עומד לרשות קבוצת הכדורסל. התובע לא השלים עם תשובתו של מאמן הכדורסל, וזה האחרון יצר קשר עם הנתבע. הנתבע הבהיר לתובע כי אכן המדובר בשעת האימון של קבוצת הכדורסל. אין לי צורך בלדון בשיח שהתפתח בין התובע, לבין מאמן הכדורסל ו/או לבין הנתבע באותו מעמד.

התובע עזב את האולם ואימן את הילדים במגרש החיצוני שליד האולם. לאחר מכן, התובע קיים עוד מספר אימונים בודדים באותו מגרש וזימן את כתב ערוץ 9 לצילום הקבוצה המתאמנת מחוץ למגרש, שודרה כתבה בטלוויזיה, ואף נתבקשה תגובת הנתבע.

האם הנתבעת הפרה את ההסכם?

ביום 22.09.08 נחתם הסכם לקיום חוגים ואירועים חד פעמיים ומתמשכים, בין התובע ומרכז חב"ד ליובאוויץ' (להלן: "ברי הרשות"), לבין הנתבעת בהיותה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעלת הזכות להשכיר את הנכס שברחוב ציפורה זייד בחיפה, שנקרא על פי ההסכם "החדר/האולם ספורט" (להלן: "ההסכם הראשון").

על פי ההסכם הראשון, הנתבעת הרשתה לברי הרשות, להשתמש באולם ו/או בחדר למטרת אימוני נוער, כשמועדי השימוש נקבעו לימים א' ו- ד' בין השעות 18:30 עד 20:30, כאשר תקופת השימוש החלה ביום 01.10.08 והסתיימה ביום 31.09.09 (ההסכם צורף כנספח א' למוצג ת/4, וכן כנספח א' למוצג נ/3).

בטרם סיום תקופת הרשות על פי ההסכם הראשון, התובע התקשר בהסכם חדש עם הנתבעת (ההסכם השני נערך אך ורק בין התובע לבין הנתבעת וללא מעורבותו של מרכז חב"ד) ועל פי ההסכם ניתנה לתובע, על ידי הנתבעת, הרשות להשתמש באולם שבקומה העליונה בנכס נשוא ההסכם הראשון (להלן: "ההסכם השני" ו/או "ההסכם").

התובע טוען, כי על פי ההסכם השני הנתבעת הסכימה להשכיר לתובע את האולם פעמיים בשבוע בימים א' ו- ד' משעה 18:30 עד השעה 20:30.

התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את ההסכם ולא אפשרה לו להשתמש באולם בימים ובשעות שנקבעו בהסכם השני.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי הימים והשעות שנקבעו בהסכם היו בכפוף לתיאום המועדים עם החוג לכדורסל, וכי לא הייתה כל הפרה מצידה להסכם שנחתם בינה לבין התובע.

העדות היחידה שהובאה מטעם התובע, באשר להסכמות הצדדים בעניין מועדי השימוש באולם בתקופת ההסכם השני, הייתה עדותו של התובע בעצמו ושהפנה להוראות ההסכם השני שנחתם ביניהם [ראו: סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/4 – וכן נספח ב' לאותו מוצג].

התובע טוען כי, על פי ההסכם ניתנה לו זכות שימוש באולם הספורט עד ספטמבר 2010, פעמיים בשבוע במועדים נקובים, כאמור ב"הואיל" השני להסכם, המהווה לפי סעיף 1 להסכם חלק בלתי נפרד מההסכם. באותו סעיף נקבע כי: "הואיל והמשכירה מעוניינת להשכיר לשוכר פעמיים בשבוע בימים א' וד' משעה 1830 עד שעה 2030 את האולם בקומה העליונה".

מטעם הנתבעים העידו בהקשר זה, הנתבע בעצמו ומר אבי חכמון (להלן: "חכמון") [ראו: סעיפים 4 ו- 5 לתצהיר עדותו הראשית של חכמון - מוצג נ/2 – וכן, סעיפים 12 עד 19 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע – מוצג נ/3].

הנתבעים טענו, כי התובע מתעלם מיתר הוראות ההסכם ונתלה אך ורק בהסכמה שהובאה במבוא להסכם. הנתבעים מפנים להוראת סעיף 3.א להסכם השני (ראו: נספחים ב1 ו- ב2 למוצג נ/3, וכן נספח ב' למוצג ת/4]. למותר לציין, שאין לי כל צורך לדון בטענותיהם ההדדיות של הצדדים בכל הנוגע למועד כריתת ההסכם השני, למספר הגרסאות והעותקים הקיימים בנושא ההסכם השני, וכמובן, לא לטענת הזיוף שהועלתה בעלמא במהלך חקירתו הנגדית של חכמון. התנאים הרבלנטיים לענייננו, מופיעים בשלושת עותקי ההסכם השני שצורפו לראיות הצדדים, ועל כן, אין לי כל צורך בלדון בטענות הצדדים בהקשר זה. אמנם, אין להתעלם מהשפעת הדברים על אמינות עדותו של חכמון, אך לנוכח הנימוקים שיפורטו להלן, אין לי כל צורך בעדותו של חכמון.

ובחזרה להוראת סעיף 3.א להסכם השני: סעיף זה קובע כדלקמן: " מועדי השימוש בהם בר הרשות יהיה רשאי להשתמש באולם/חדר הם: סה"כ 16 שעות חודשיות על פי תיאום עם מזכיר הפועל במקום".